האורך לא קובע.

בשישבת הזה עשינו שני מסלולים קצרצרים בצפון, באורך כולל של כ - 8 ק"מ, אשר לקח לנו בסביבות 8 שעות לסיים כל אחד מהם. מדובר במסלולים לא מסומנים יפים ומאתגרים כאחד. הערה כללית לגבי מסלולים לא מסומנים: בד"כ זו עבירה על החוק. זה באמת יותר מסוכן - לסלעים יש נטייה ליפול ולענפים להשבר בסבירות הרבה יותר גבוהה. אף אחד לא מבטיח לכם שמה שאתם מנסים לעשות עכשיו אפשרי אפילו תיאורטית. אתם עלולים למצוא את עצמכם בתוך סבך בלתי עביר של קוצים. תשימו מכנס ארוך. מסלול לא מסומן דורש יותר זהירות וחשיבה על תוכנית ב' ו-ג'. התמורה היא מסלול מעניין יותר, נקי יותר.

בחנו את התיקים החדשים, את הנעליים החדשות ואת אולגה הצעירה. אולגה לא יוצאת איתנו לטיולים בד"כ, אז אנחנו עושים לה טירונות מזורוזת לפני תאילמד.

יום שישי - יהודיה שלא הכרתם

משתתפים: סרגיי לב אולגה מיכאל

ב 11:30 הגענו לצומת יהודיה. עלינו 6 ק"מ בכביש 87, ועצרנו ליד שלט ירוק של שמורת הטבע "סיום מסלול יהודייה.. חד כיווני.. הכניסה אסורה..". שמה מיכאל אולגה והתיקים ירדו מהאוטו והתחילו לרדת אל אפיק הנחל במסלול האדום. אני ולב חזרנו ברכב אל צומת יהודייה, והחננו את האוטו בחנייה של המסעדה שנמצאת במקום. תוך 20 דקות תפסנו טרמפ בהחזרה, וב 12:20 התחלנו את המסלול.

הרעיון הוא מאוד פשוט: אהבתם את יהודיה? עשיתם אותה הלוך וחזור, עם קפיצות ראש או במרוץ נגד השקיעה תוך 4 שעות? אתם יכולים לבוא לשם סתם בשביל לשבת בברכות גן עדן? רוצים עוד? אז אל תעלו למעלה איפה שאומרים לכם, אלא תמשיכו עד הכנרת.

הולכים באפיק של הנחל. הליכה במים מן הסתם. הרבה בודי-ראפטינג. המים נעימים. כשאי אפשר ללכת, מחפשים לצאת מסבך הצמחייה 10 מטר ימינה או שמאלה ועוקפים דרך הקוצים. התקדמות איטית להחריד (500 מטר לשעה זה קצב טוב). נעליים טובות (חייבים סגורות לכל הפחות!!) יכפילו את ההנאה. תתכוננו נפשית ליפול הרבה. אל תפספסו את ענבי הבר. חייבים לעבור לפחות איזה שני קילומטר בשביל לצאת מהקניון, כדי שהעלייה תהיה אפשרית. 4 ליטר מים לאדם נראת ככמות מספקת (מסלול שבו אתה נמצא במים פיסית רוב הזמן, בצל).

לאחר כ 5 שעות (2~3 ק"מ) נמאס לנו ללכת במים, והתחלנו לטפס בחזרה לכביש. מלא קוצים אבל יש שבילי חיות וסה"כ עלייה די קלה. בדיאבת, (אחרי מבט מלמעלה) כנראה שאם היינו עוברים עוד איזה קילומטר (בנחל או לידו, במורד ההר) היינו מגיעים לדלטא, איפה שההליכה יותר קלה. ירדנו עם הכביש, מיכאל אסף לעצמו מחזירי אור בשביל התיק, מהעמודים שלצידי הכביש (אלה שנפלו), ותוך שעה קלה הגענו לאוטו.

מטר מתאוריטים בגשר הפקק

אני הייתי הנהג, לא הנווט, אז אני מכיר כיוונים של ימינה שמאלה, לא עקבתי אחרי המפה, ואני לא יודע איפה זה. אי שם על גדות תעלת הירדן. מקום מרווח (חינמי) עם אפשרות לשחייה לילית. המון יתושים. שתי שכבות (אי-תוש ואל-תוש) שכיסו כל סמ"ר על פניי לא הצילו את הפנים שלי מעקיצות. אני מניח שזהו זן מיוחד של יתושים שסנו מגדלת בשביל להכין קרקע למוצר הגדול הבא. ישנתי באוטו כי לא היו מספיק אוהלים. סיוט.

דינה ואניה הצטרפו אלינו. עשינו על האש לא רע בכלל, עם חזה עוף במרינדה נפלאה של לב. שוטרים נחמדים באו לחפש גראס, אבל השתכנעו במהרה שאנחנו בסדר.

הראות הייתה גרועה, את מטר המתאוריטים הבא נעשה בדרום. אבל אני ניצחתי את כולם - ספרתי חמישה כוכבים נופלים.

יום שבת - כמה מפלים יש בסער?

משתתפים - מיכאל, אולגה, לב , סגדיי, דינה,אניה

כנראה שישנה קללה למטייל העצלן - לא משנה כמה זמן תשקיע בערב באירגון תיקים והכנות, עדיין תשרוף שעה וחצי בבוקר על כלום. בפעם הבאה נעשה אימונים של השקמה ואריזות על זמן, עם פק"לים. קמנו ב-6, ורק ב - 9 ומשהו התחלנו את המסלול. אוטו אחד השארנו במסעדה הדרוזית שליד מפל סער (ליד שמורת בניאס), ואת השני - במסעדה בכניסה לכפר הדרוזי מסעדה. [אני יודע, המשפט האחרון קצת קשה, אבל באמת יש כפר בשם "מסעדה"]. המסלול המסומן של נחל סער זה שביל מטומטם, מלא קוצים, שעובר עשר מטר מהאקשן (אולי בחורף, כשיש בו מים, הכל נראה אחרת, אני לא יודע). הלכנו באפיק היבש. הערה - המים מזוהמים בכימיקאלים -אסור לגעת! האפיק כולו בולדרים קטנים, לכן גם ההליכה כשלעצמה לא משעממת. אבל השוס הוא כמובן המפלים והמפלונים שנתקלים בהם כל 300 מטר. תמיד אפשר לעקוף אותם, דרך טיפוס על ההר הקוצני, אבל זה פחות כיף מן הסתם. הטיפוסים במפלים הם לא עסק פשוט בכלל. מיכאל ואנוכי עברנו את רובם, עזרנו לאחרים, אבל היו גם כמה מקומות בהם שאר החבר'ה טיפבו בקוצים ובקקטוסים. חבל היה עוזר, נראה לי.

למרות השמש הלוהטת (לקחנו 6 ליטר לאדם, החזרנו 1.5 כל אחד), המסלול היה סביר- הרבה מאוד מנוחות בגלל כל המפלים. שפע הפירות גם העלה את מצב הרוח - תאנים, ענבים, רימונים, עגבניות שרי (טעימות נורא! עד שאתה לא אוכל עגבניית בר, אתה לא יודע מה הטעם של העגבניה אמור להיות בכלל). גם היין המהול (רבע בקבוק יין, מהול במים או סודה עדינה) היה לעניין.

תוך 5 שעות לערך, עברנו כ 2.5 ק"מ. הגענו עד לכביש שנכנס לכפר הדרוזי עין קניה (אשר הרבה יותר גדול בפועל, ממה שהוא נראה על המפה). אולגה הייתה די הרוסה, ולכן נשארתי איתה ליד הכביש, לחכות לחברה שיאספו אותנו עם האוטו. עברו עלינו שעתיים מקסימות בצילו של עץ אלון, שאריות היין מנעימות את חכיינו וציפורי השיר שהתרגלו אל נוכחותנו במהרה מצייצות לנו מנגינות שמימיות. והדברורים. העפנו את כל התיקים והאוכל הצידה. הם באו אלינו. הבאנו להם מים לשתות במכסי פלסטיק מרוחקים מאתנו. הם באו אלינו. ניסינו להתעלם מהם. הם ניסו לחדור לנו לאף. דבורים ויתושים הם מהסטן.

החבר'ה עד מהרה (קילומטר אחד) הגיעו למפל שבו מסתיים המסלול. הם סיפרו על עלייה מחרידה במדרון תלול ומדרדר. תכלס- אמור להיות איזה שביל עפר בקרבת המקום בו האפיק חוצה את כביש עין קניה, שמגיע עד מסעדה, אז כנראה שאפשר להגיע עד המפל, לחזור, ולהמשיך בכביש עפר.

תוך שעתיים אספו אותי ואת אולגה, ולאחר התארגנות קלה המשכנו.

מקלחת קרה בדן

הגענו לגשר, שליד פניה לשאר ישוב מכביש 99, והתרעננו במימיו הקפואים של דן - פרוצדורה לא נעימה, אך חיונית ביותר. בזמנו עשינו מסלול של 4 שעות מהנקודה ההיא במורד הנחל (בתוך המים), אני עדיין לא מבין איך יצאנו בלי דלקת אשכים. אבל זה סיפור אחר. משם נסענו לכרמיאל לאכול פיצה (נכנסים בכניסה השנייה, נוסעים כמה קילומטר ישר, עד שמגיעים למרכזון ליד "ג'[מ]בו". חבל שהיה ערב ט' באב. התפשרנו על מקדונלס. גועל נפש. שמחים ומאושרים חזרנו הביתה.

סיכום ומסקנות :)

- בחולצה רטובה לא ישנים ויהי מה. לב כמעט חטף דלקת ריאות.

- אולגה גבר גבר. למרות כל הסימנים הכחולים והשרירים התפוסים, לא צייצה אף תלונה והלכה כמו גדולה. יש לי כמעט חרטות מצפון. ח"ח. היא חולמת בלילות סיוטים על טיפוסים, אבל הודתה שאם כל גופה לא היה כואב, היא עוד הייתה עלולה להנות מכל העסק.

- אל תזלזלו במסלולים לא מסומנים. הם לוקחים המון זמן. פי שתיים שלוש מהמסומנים.

- התיקים של אנרג'י (מותג של קל-גב כחול לבן) מצויינים - אתה פשוט זורק את הכל פנימה וסוחב (כולל טיפוס) 12 ק"ג כמו כלום. אני חושב להשתמש בתיק כמשענת לכסא מחשב, הוא אורטופדי בטרוף.

- הנהגים בצפון מטורפים - 3 פעמים יצאתי מתאונות שלא באשמתי. תנהגו בזהירות.

PS - יומיים אחרי זה, לכולנו צצו פצעים על הידיים והרגליים, לב אף קיבלכמה גימלים עבורם. הרופאים כינו אותם בשם פיטו דרמטיטיס, סוג של מחלת עור הנגרמת ע"י צמחים. לאחר טיפול תרופתי, כל העסק די עובר. נקווה בשביל הבנות שגם "הפיגמנטציה של העור תושלם בהצלחה, אחרת נעשה לכם טיפול קוסמטי של הלבנה" כפי שאמרה רופאת העור שלי.