נחל צאלים

משתתפים: סרגיי, מיכאל, סורד, פותחין , אינה

אחרי סמסטר ארוך ומיגע בלי חיים בכלל, הגיע הזמן לעדכן את הבלוג בטויל חדש (סוף סוף).

נוסעים בכביש ערד - מצדה, ועוצרים בכפר הנוקרים, שזה סוג של אוהל אירוח בדואי או משהו.מקבלים החלטה אסטרטגית להשאיר את האוטו ליד המאהל, ופותחים בצעידה של 5 ק"מ בשביל העפר צפונה, לכיוון חניון הלילה.

בחניון לילה כדאי לצלם ממישהו במצלמה דיגיטלית מפה יותר מעודכנת מזו המובאת בראשית העמוד (שיש בה בערך חצי מהמסלולים, והצבעים כבר לא רלוונטים), כדוגמת זו:

המשכנו בכביש, עלינו על המסלול הכחול, ירדנו לירוק והגענו לבריכת הצפירה - מקום בלי מים , אבל עם נוף. חבורת תיכוניסתים ניסו למדוד גובה של מפל באמצעות זריקת אבנים, מדידת זמנים וחישוב של 5*t*t . לא הלך להם משהו.

המשכנו ללכת בכחול וירדנו לערוץ הנחל, אשר עביר גם בלי מסלול. ברובו. לפני הכניסה לקניו החלטנו לא להסתבך, והלכנו במסלול הכחול מעליו. הליכה די משעממת לאמיתו של דבר. בשלב מסויים (כקילומטר לפני עין נמר, נשברנו וירדנו אל תוך הערוץ). בפנים היה הרבה יותר יפה ומעניין, רק חבל שלא עביר בלי חבלים. נאלצנו לצאת בחזרה.

אנקדוטה קטנה: תארו לכם קניון, קיר משמאל, קיר מימין, שלולית באמצע, הקיר ימני מתעקם קצת מלמטה, ככה שישנו משטח בזוית. הבעיה מזכירה משהו את משימת הטכנוראש משנה שעברה: http://technobrain.asat.co.il/tb4-mission.html . איך חברה עם רגליים ארוכות ונעלי הרים טובות מתגברים על המכשול? נכון, לוקחים תנופה ורצים את השני מטר לאורך הקיר. מה עושה אינה שלא רוצה להרטב? זו משימה הנדסית לא פשוטה, שכללה אותי בתור נותן התאוצה (זורק), מיכאל בתור מנוף שמחובר לקיר וסורד בתור תופס.

אחרי טיפוסים למעלה למטה, הגענו לצומת עם המסלול השחור, וקיבלנו את ההחלטה הקשה לוותר על עין נמר (השעה הייתה כבר 4..).

עלינו למעלה במסלול, שכפי שרואים בצילום, הוא ירוק. בזמנו, אני מיכאל ויוסי כבר עשינו את העליה הזו.. ואז הבנו שאנחנו לא מספיקים, ירדנו בתחושה של הפסד.. אבל הפעם הספקנו, ואכלנו צהריים-ערב חפוזה במצפה.

המשכנו ללכת בירוק, ששינה צבעו לאדום, ולכחול, והספקנו לא מעט. אבל החשיך. הירח היה מלא, אבל המשחק הזה של חפש את הסימון הבא במדבר בלילה, גוזל המון זמן.. החשיך כשהיינו בצומת עם השחור שיורד מהמצפה. בצומת עם הירוק, הכחול הוא כבר שביל ג'יפים שהלכנו בו בקלות במהירות של איזה 4 קמ"ש. את הקילומטר בין לבין לקח לנו איזה שעה וחצי לעבור, זו הרמה של הפספוס בתכנון שהיה לנו, קילומטר מסכן..

המדבר הלילי, הרים שטופי הירח, כמו תמיד יפיפה. היה לנו הרבה זמן להתענג עליו תוך הליכה ארוווכה בשבילי ג'יפים עד לאוטו.

יצאני ומהמכונית ב 9:05, חזרנו ב 21:06. האוטו היה שלם, ההורים היו מודאגים, הקפה היה חזק, הניווט בערד זוועתי (איך אפשר לתסבך כל כך תכנון של עיר עם 3 רחובות, אני עדיין לא מבין).

עייפים אך מאושרים, חזרנו הביתה.

טוב לחזור למדבר.