פסח בהרי אילת
משתתפים : מיכאל, אינה, סרגיי, לב, יוסי, טלי, אלכס (קרסטנר) , דינה, אירה
אחד המוצלחים..

יצאנו ביום שלישי בבוקר, 3 מכוניות (בלי יוסי ולב), ב6:30 נפגשנו בקריית גת והמשכנו דרומה. דימה הביא שאנגרילה ביתית - מתכון ספרדי ליין עם פירות, סודה וטיפה ברנדי. מגניב. הגענו יחסית מוקדם לתחנה הסיסמוגרפית שליד יטבתה, אבל עד שהתארגנו עם המכוניות, יצאנו למסלול רק ב12. המסלול היה קצר, אבל היה חם מדי.. עלינו בעליה מאוד יפה ומגוונת של העמק הנעלם למישור, המשכנו כקילומטר דרומה על הקצה שלו, מעל עמודי עמרם – נוף מדהים על הערבה, הרי ירדן, ההרים הצבעוניים שסביב קניון שחורת. ירדנו לעמודי עמרם בירידה שגם היא מאוד מרשימה. השעה הייתה כבר 6. התפצלנו – טלי ואלכס הלכו בכביש ג'יפים לאוטו שנשאר בקניון שחורת, והשאר טיפסו בשביל האדום בחזרה לחצי גובה. [תפיחה עצמית על השכם : מסלול שתוכנן עם נקודת יציאה, פוינט אוף דסיז'ן באמצע, וחברה שמקבלים אחריות אישית ויורדים מהמסלול, כל הכבוד לנו]. הטיפוס הקצרצר היה מאוד מהנה גם הוא. משם הליכה במישור, אל תוך החשיכה. ב-8 לערך, נפגשנו כולנו ליד האוטו – גם יוסי ולב שאספו את אירה מאילת. ארוחת חג (פסח שני) ליד מדורה והלכנו לישון.
עד כמה שניסינו שהיום הראשון יהיה קל (כולה 10 ק"מ עם אופציות, בלי עליות קשות במיוחד), להלן מניין הנפגעים:
טלי - התייבשות שגררה הקאות וחולשה למחרת -> לא יצאה יותר למסלולים
דינה - כאב ראש ויבלות -> למחרת יצאה ומיד ויתרה. ולקחה גם את אירה איתה.
דימה - חולשה ויבלות -> סרד עד הסוף, סבל בשקט.
אם היינו מוותרים על היום הראשון, ייתכן שיותר מאיתנו היו נשארים ליותר זמן.. דינה וטלי לא ישנו כמו שצריך בימים שלפני. נקודה למחשבה.. ד"א - הפאק הרציני היחידי של הטיול, טלי נסעה בבוקר לבד לאילת.

למחרת עשינו את הר שלמה ונחל המפלים. המפה הפחידה במסלול קשה במיוחד. דניאלה אמרה שסיימה אותו תוך שעתיים וחצי. האמת בשבילנו הייתה די באמצע. תוך 4 וחצי שעות בנחת עלינו על הר שלמה וירדנו בנחל גם הנוף מרשים וגם הירידה במפלים מעניינת (רק לא על הברזלים :) ). אני הספקתי לחזור פעם אחת לחניה בריצה כי שכחנו את המפה בתיק של דינה שנסעה וחברה לטלי על החוף, ופעם אחת כי דימה שכח את המצלמה באחת התחנות. קיצר בקצב טוב המסלול עביר תוך שעה וחצי בערך :) המשכנו בשביל הג'יפים שנכנס לקניון נמוך אבל יפה וחטפנו שנצ. ראינו עוד אנשים בהמשך שעשו את זה. היה ממש חם.. לקראת הערב הגענו לעין משהו (טיפות טיפות מההר), ומשם בשבילי ג'יפים וכביש 12, למכוניות.
באנו לאילת (טוב שדברים לא משתנים בה.. חנייה מול המרידיין עם המקלחת העובדת היחידה על החוף..). פגשנו את טלי (דינה ואירה כבר נסעו). נסענו לחוף האלמוגים, מצאנו מקום וחנינו. אוהלים, אורז על גזיה ולישון.

התפצלנו. אני מיכאל לב יוסי קמנו באיזה 5 ונסענו לעשות את נחל גשרון. השאר נשארו לרבוץ על החוף. טלי ואלכס אספו את מטלטליהם ונסעו ליום חיף במצפה. ההרים שמסיס לנחל גשרון בזריחה מרשימים ביותר, מורדור של ממש. יש שם קניון מרשים במיוחד שנכנס ויוצא לשטח מצרים, עם שביל מחוק שעובר בו. נכנסנו אליו מלמטה. דווקא מלמעלה זה נראה ממש מגניב, קירות מאיימים ענקיים מעל לקניון צר.. בכל אופן, לאחר ירידה חמודה, נכנסנו ל"קניון האסור" (שני הקניונים מתחברים למטה במין מפל מצד ימין). היו שמה חברה שעשו סנייפלינג במפל של החיבור. החיילים נמו לאיזה חצי שעה, אני ומיכאל המשכנו הלאה. נחמד, אבל לא מרשים במיוחד. ואין דיוטי פרי :( . בחזור השארנו לחברה איזה ליטר מים. משם היה די חם ומשעמם, עלינו המעלה גשרון. תייר צרפתי שפגשנו בדרך הביא אותנו בטרמפ בחזרה לאוטו לקראת 11.
חזרנו לחוף, התארגנו, אספנו את אינה ודימה ואכלנו ארוחת שחיתות (לא גורמה, אבל סביר בהחלט עבור 38 שח אכול כפי יכולתך) בבית הדייג שמול חוף הדקל. כמות הדגים שסיימו את דרכם בקיבתנו הייתה מרשימה ביותר, בלבית נראה מבואס. משם חזרנו למרידיין, בירה, שנצ, טבילה, מקלחת, נרגילה, דיון של שעה לגבי מסלול של מחר (בסוף חזרנו לתכנית המקורית), ונסענו לחניון יטבתה. במקום הייתה להקה של ג'יפים מלווה בלהקה של כלבים (מצויין, לא?). התארגנו מרשימה (חלוקת תפקידים, כמה חמודים?), ארוחה עם פסטה ויין ולישון.

קמנו ממש מוקדם [נו, מוטיב חוזר], יצאנו לעשות את יטבתה. כל כך הייתי בשוק כשב 10:30 סיימנו את העליה לרמה.. התפצלנו. אני מיכאל ולב עלינו עם בקבוק מים (טוב, 2) להר ארגמן, כשהשאר בהובלת יוסי המשיכו לרדת. תוך שעה וקצת אני לב ומיכאל סיימנו את הסיבוב, ותוך עוד שעה השגנו את השאר. ארוחת צהריים עם לימונדה טבעית (גאוני) והמשכנו. בסוף הירידה שוב התפצלנו. מיכאל דימה ואינה ירדו מהמסלול והלכו במישור אל הכביש, ואילו אני לב יוסי הלכנו להביא את האוטו (בשתיים בצהריים , במסלול המישורי הזה זה אשקרה פשוט להביא את האוטו, לא להמשיך במסלול..)
באנו, אספנו, שוקו ביטבתה, פגישה בתצפיט של מכתש רמון, ארגון חפצים לאור יום (!), מרק וקפה אל תוך השקיעה, הגזיה האחרונה מתה בשלבי הסיום של הקפה, הסיגר האחרון, לחיצות ידיים והביתה.
אחד ה אם לא ה. לפחות מבחינת ארגון. ממש קייטנה. אבל עדיין, הרי אילת כבוד.. כמה הייתי צריך את זה..

