מיגור לטירת הכרמל

משתתפים : סרגיי, מיכאל.

אובכן, זה אפשרי. טיול בלי מכוניות כלל. הטראנס-כרמלי הראשון.

אחרי מבחן שכתב היום, הגיע מיכאל ללב המפרץ ברכבת. שם פגשתי אותו ונסענו ליגור. יש איזו אוירה של חופש, של חו"ל כשהולכים ככה, הכל עליך, בלי אוטו שמחכה, בלי הנהיגה הביתה.

את המסלול התחלנו ב 15:10. עלינו במסלול לא מסומן באפיק של נחל המעפילים, והגענו לחניון הפיקניקים שבמפגש של כחול ירוק ושביל ישראל. למרות החום, העליה הייתה מעניינת, ובאופן כללי, האפיק עביר +. בחניון יש מים (לא הכי צלולים שיש כמובן). פגשנו שמה שני חברה מארה"ב, מתנדבים שגרים בקיבוץ יגור. הלחנו איתם איזה קטע של שביל ישראל במעלה ההר, היה די משעשע. תרגולת מצויינת לקראת מבחן אמיר מחר. היינו בלחץ של זמן, נפרדנו מהם בהקדם, וחתכנו לכביש.

הגענו בול לצומת דמון, חסכנו הליכה מייגעת לאורך הכביש. ישבנו, אכלנו, ועשינו חושבים. עקרונית השעה הייתה כבר 6:30, יכלנו לעשות עוד איזה סיבוב עד האוניברסיטה בשוויצריה ולחזור. אבל הסתכלנו אחד לשני בעיניים : "אני רוצה לים" "גם אני". סוף סוף, בלי להתחשב, לקחת אחריות, חופשיים לעשות מה שבא לנו.. לא את זה מחפשים בטיולים? חופש..

האפיק של נחל גלים, למרות יופיו, עלול להיות משעמם מהבחינה הטכנית, אבל ירידה מהירה מוסיפה עניין. יש גם איזה מפלון לטפס בו. והירידה בין ההרים הירוקים, לעבר השקיעה, מציקה מראות ונופים בשפע.

בול כשהחשיך ב8:20 עלינו על שביל ג'יפים, ותוך 20 דקות היינו בטירה. מיד ראינו מונית, ותוך רבע שעה כבר היינו ליד מת"ם. מיכאל עוד הספיק לרכבת של 8:54. יש משהו מספק כשכל התיזמונים עובדים.. להספיק לעשות מסלול לא קטן (12 ק"מ) ומעניין בכל כך מעט לוגיסטיקה..

יש טיול בלי אוטו. העיקר רצון ומצב רוח.